<h1>פסקי הר"ש מלונדון</h1>
<h2>דף ז:</h2>
וראיתי לאחר שקדש החתן את אשתו שלקח הש"ר בגדו לעשות קנין הכתוב' ואמ' לחתן הרי אתה מקנה בחליפין של סודר אל מר' פלוני' צלעתך כתובה ממאה ליטרין ושאלתי למו' מה טעם ואמ' שצריך הקנין בבגדו של קונה [ב"מ מ"ז ע"א] ולא רצה לעשות הקנין מסודר של כלה משום שלא היה יודע אם הכסות שלה כי רגילות הוא להשאיל לכלה בגדים משל אחרים ומשום הכי עשה הקניין מסודרו כי הקנאו בלבו לכלה. ואומ' שנכון לקרות הכתובה בין ברכת ארוסין לברכת נשואין כדי להפריד בין כוס לחבירו. הא דאמ' [סוכה כ"ה ע"ב] אין שמחה אלא במקום חפה, ה"פ אין יכולין לברך ז' ברכות אא"כ יש בעיר שמחה במקום חופה אבל אם יש בעיר שמחה במקו' חופה יכולין לברך כל האוכלין מסעוד' הנשואין שבע ברכות אפילו לא אכלו בבית החופה וה"מ בסעודה ראשונה.
<h2>דף נד:</h2>
וראיתי לאחר שקדש החתן את אשתו שלקח הש"ר בגדו לעשות קנין הכתוב' ואמ' לחתן הרי אתה מקנה בחליפין של סודר אל מר' פלוני' צלעתך כתובה ממאה ליטרין ושאלתי למו' מה טעם ואמ' שצריך הקנין בבגדו של קונה [ב"מ מ"ז ע"א] ולא רצה לעשות הקנין מסודר של כלה משום שלא היה יודע אם הכסות שלה כי רגילות הוא להשאיל לכלה בגדים משל אחרים ומשום הכי עשה הקניין מסודרו כי הקנאו בלבו לכלה. ואומ' שנכון לקרות הכתובה בין ברכת ארוסין לברכת נשואין כדי להפריד בין כוס לחבירו. הא דאמ' [סוכה כ"ה ע"ב] אין שמחה אלא במקום חפה, ה"פ אין יכולין לברך ז' ברכות אא"כ יש בעיר שמחה במקום חופה אבל אם יש בעיר שמחה במקו' חופה יכולין לברך כל האוכלין מסעוד' הנשואין שבע ברכות אפילו לא אכלו בבית החופה וה"מ בסעודה ראשונה.
<h2>דף צ.</h2>
אלמנה אחת השיאה בתה ונדרה לחתנה סך אחד ואח"כ נישאת ובא בעלה ולא רצה לפרוע התנאי מטעם שהוא אומ' בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה [כתובות צ' ע"א]. ופסק מו' הש"ר דהא דאמ' מה שגבה גבה היינו משום פסידא דבעל חוב שמסר מעותיו אבל בעל אשתו לא אפסדיה ולא מידי ואין חילוק אם נפל הפרעון קודם שנישאת [או] לאחר. ואומ' דבעל בנכסי אשתו שיוה אותו ליורש משום פסידא דמלוין ופרש"ם בסוף פ' יש נוחלי' [ב"ב קל"ט ע"ב] וכן הלכה שאם לותה אשה ואכלה, ואחר נישאת לבעל שהבעל חייב לפרוע משו' פסיד' דמלוין, וכן אית' בה"ג ולענין שאלתי' כשם שעשו תקנ' משו' פסיד' דלקוחו' כן עשו תקנה משום פסיד' דמלוין. אדם שנעשה ערב מכתובה בלא קניין אינו חייב לפרוע משו' דלא אפסדיה ולא מידי אלא משום מצוה קעביד [שם קע"ד ע"ב].
<h2>דף צד.</h2>
אלמנה אחת השיאה בתה ונדרה לחתנה סך אחד ואח"כ נישאת ובא בעלה ולא רצה לפרוע התנאי מטעם שהוא אומ' בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה [כתובות צ' ע"א]. ופסק מו' הש"ר דהא דאמ' מה שגבה גבה היינו משום פסידא דבעל חוב שמסר מעותיו אבל בעל אשתו לא אפסדיה ולא מידי ואין חילוק אם נפל הפרעון קודם שנישאת [או] לאחר. ואומ' דבעל בנכסי אשתו שיוה אותו ליורש משום פסידא דמלוין ופרש"ם בסוף פ' יש נוחלי' [ב"ב קל"ט ע"ב] וכן הלכה שאם לותה אשה ואכלה, ואחר נישאת לבעל שהבעל חייב לפרוע משו' פסיד' דמלוין, וכן אית' בה"ג ולענין שאלתי' כשם שעשו תקנ' משו' פסיד' דלקוחו' כן עשו תקנה משום פסיד' דמלוין. אדם שנעשה ערב מכתובה בלא קניין אינו חייב לפרוע משו' דלא אפסדיה ולא מידי אלא משום מצוה קעביד [שם קע"ד ע"ב].
<h2>דף צח:</h2>
ואומ' שאם שולח אדם לחבירו לקבל מעות או להלותם עבורו. והשליח [ה]טעה את הגוי דדין הוא שיהא הטעות חצי (לשולח) [לשליח] וחצי למשלח. אך אם [ה]טעה הגוי לשליח יפסיד השליח וישלם למשלח וראי' בכתו' פ' אלמנ' נזונת.
